אודותינו והמקום ממנו אנחנו פועלים: 

הצורך מגיע מכך שאנו מסתכלים על תמונת המצב האמיתית מול העיניים:
בישראל - לוחמים משתחררים מדי שנה ונשארים לבד.
הם מתמודדים עם חרדות, פלאשבקים, ניתוק, דיכאון, חוסר תפקוד – אבל לא מקבלים הכרה.ולפעמים? הם לא יודעים בכלל שהם זכאים לה.

המספרים לא משקרים: מעל 500 לוחמים לשעבר התאבדו מאז שנת 2000 הצפי ל־2025–2030: עלייה של 15%–30% באובדנות בקרב יוצאי קרב, לוחמים ואף תומכי לחימה, הסיכון לאובדנות בקרב פוסט־טראומתיים הוא פי 4 מהאוכלוסייה הכללית

הרוב לא מקבלים ליווי אמיתי לפני ההידרדרות.

אנחנו רואים בכך אחריות מוסרית, מעבר לטיפול במצבי קיצון בטרם ישנה הכרה,אנחנו גם מעוניינים שלוחם לאחר לחימה יוכל לקבל פגישת ייעוץ ויחד הוא יבין האם ישנו טעם להגיש בקשה דרך אגף השיקום.

כיום, המצב הוא שרק כאשר מצבך התפקודי נפגע אתה יכול להחשב פוסט טראומתי ולקבל את ההכרה ממשרד הביטחון. הרבה אנשים מתייאשים מהתהליך הארוך שעלותו מתלווה עם עורך דין שעולה לא מעט כסף, מטרתנו היא לא לא לייאש אותו ולעשות בשבילו את העבודה הבירוקרטית. אם לדוגמה הוא מתחיל להרגיש את ניצניה של הטראומה הוא מיד יוכל להגיע אלינו ולקבל מענה בשיחה קצרה עם פסיכיאר

אנחנו מאמינים כי הכח החזק ביותר של צה״ל הוא היותו הצבא המוסרי בעולם וככזה, הוא מוכרח לספק ללוחמים שחזרו מלחימה מענה. אין אנו מתכוונים לעיבודי לחימה אשר נעשים בצורה טובה אנחנו פונים אל האדם הפרטי, אנו ממליצים לזהות את סימני הטראומה כבר בראשיתה. סימנים כמו אובדן משמעות, חרדות, דיכאון, לעיתים הלוחמים אינם מכירים בכך שזה נעשה בעקבות לחימה ומגיעות להם הטבות אישר יטיבו איתם.

אנו מעוניינים למנוע את הגל הבא, ממלחמת חרבות ברזל נוספו 3500 מתמודדי נפש פוסט טראומתיים לטיפול אגף שיקום, עם כמה שאין זה מובן מאליו אנחנו שואפים לצמצם את חוסר הודאות והפחד ולאפשר לו מגע טיפולי כבר ברגע שהוא מזהה, לספק לו את התנאים בכדיי לבחון את מצבו. דירה בטוחה יחד עם מלווה, מעקב על דפוסי התנהגות ושינה. כמובן, שאם המצב כבר אקוטי וישנם כוונות אובדניות או ביטויים פסיכוטיים אז לערב גורם פסיכאטרי באופן מיידי.

אנחנו מאמינים כי העובדה שלוחמים היום מטופלים בכפיפה אחת עם אנשים שאינם חוו לחימה פוגמת באיכות ההחלמה שלהם, למעשה, לסגור לוחם במחלקה ללא כל אדם נוסף אשר חווה חוויה טובה מייצרת תחושת בדידות בטיפול והרגשה שאתה אינך נראה כפי שאתה באמת, אדם חזק אשר חווה משבר. אתה נחשף למקומות בהם חוסר הכבוד מורגש ומפתח אנטיגוניזם כלפי מנגון טראומתי שהיותי שלילי משום הפרשנות, ולאו דווקא משום האירועים אליהם נחשף. חוסר היכולת בשיתוף עם חברים המתמודדים יחד, מייצר בדידות בתוך החוויה. אנו מאמינים שכפי שלחמנו ביחד, כך אנחנו גם צריכים להבריא ביחד. החוויות המלחמתיות כשמודבר במצב קשה יותר כמו מצבים פסיכוטים בהם תפיסת המציאות משתנה וההיסקים לגביה יכולים ליצור טעויות והתנהגות לא הולמת. בתי חולים פסיכיאטרים אינם מבינים את הרקע האלים בו הפסיכוזה יכולה להתרחש ועל כן הלוחם נשאר לבד בחוויית טיפול חסרת הזדהות עם האחר וברגע שהוא עוזב את האישפוז למעשה כבר בוחן אותו אדם אחר.

כל אלה מביאים אותנו למסקנה שהעדינות והרוך במגע עם פוסט טראומתיים והגישה בה הליווי ולאחר מכן הטיפול צריכים להיות בצורה עדינה ומכבדת. אין הם יודעים להבדיל בין מצב לחימה למצב נורמטיבי ועל כן נוצרים הרבה חיכוכים מיותרים ולעיתים גם אלימים.

הטבע הפסיכוטי, או ההתקף המתבטא בתגובות קרב אינו החלטה לצאת לפעולה אלימה היא תגובה אלימה כאשר מפעילים לחץ על הלוחם הנדרש לריפוי. כל אנשי הצוות המלווים, מהותם היא לתת תקווה ולספק משאבים נכונים, הם הגורם המתווך בין הלוחם ועד להגעתו למצב של הכרה, אם מצבו אקוטי, יתכן גם מענה מיידי עם מטפלים, פסיכולוגים ופסיכיאטרים. 

לא מתפקידנו להחליף את אגף השיקום במשרד הביטחון, אבל מטרתנו היא להבין האם האדם נדרש לקבל הכרה, ללוות אותו, לחבר ולהצמיד לו עורכי דין ואנשים רלוונטים מולם הוא יעבוד. למעשה, אנחנו מצד אחד גורם מלווה שמחזיק את האירוע אם המצב הוא בלתי ניתן לתפקוד, ומצד שני מעודדים ללכת לטיפול משום שהצוות המלווה כולם לוחמים מתפקדים, בעלי חיים רגילים לגמרי.

בנוסף לכך, עד הרבה בו האדם פוגש את אגף השיקום יכולים להיות מצבים לא נעימים של פגיעה עצמית. אנו רוצים לתת מענה לכל רמות הטראומה ולהחזיק בארסנל מטפלים אשר יוכלו אחר מכן לספר רצף טיפולי במידה ונדרש לאישפוז.

אנחנו מאמינים שהיכרות עם הטראומה מספקת לאדם כח, ראייה רחבה יותר את העצמו ואת האמת הפנימית שלו, משום שהתליך מלווה בכאב הצוות הטיפולי והלוחם הדורש טיפול יכולים להעזר במלווה שמספק סיוע להבנה בין שני הצדדים, כלומר, לשפר את איכות הטיפול עבור הלוחם בכך שהוא יוכל לספק מידע על אורח חייב שהוא עובר.

אין אנו מכוונים את קהל יעדנו את המוכרים כפוסט טראומתיים, אנו רוצים לתת מענה ראשוני בצורה הכי מהירה ולחבר את שרשרת האירועים שהובילו לתחושות קשות כמה שיותר מהר. 

מניסיוננו אנו יודעים שהטראומה כאשר מתעלמים ממנה מייצרת מנגונים אשר פוגעים אנושות בחייו הפרטים ובסביבת הלוחם. אם אלו אגרסיות המתבטאות על אנשים קרובים בהסתכלות שגויה. אם זה נטייה לצריכה של חומרים והחמור ביותר - להגיע למצב שלא אובדנות פי 4 מהאוכלוסיה הנורמטיבת. לשם הבהרה אנו יכולים לומר כי בכל שנה לפי הערכות, משום שנתונים אלא לא מפורסמים - אזי מספר הלוחמים הוא משוער אבל ניתן לתפוס אותו כטוווח, מחקרים מראים שפוסט טראומתיים פוגעים בעצמם יותר, כפול 4 מהאוכולוסיה הכללית, לפי הנתונים שאינם מדוקים ישנם כמה מאות מקרים כאלה בשנה וכאשר מחשבים את הלוחמים מתוך סך המתאבדים הממוצע הוא 20 לוחמים בשנה.

על כן אנו מאמינים בשירות כמו שלנו, לא רק כיעיל אלא גם חובה ערכית שלנו כלי הלוחמים שמגיע להם לעבור חווית אישפוז המותאמת לאופן בו התפחה הטראומהף לא שכיח לראות מצבים פסיכוטיים בקרב לוחמים, אנו מאמינים שטיפול בקבוצות קטנות שכוללות גם הוצאות פחות גבוהות, יאפשרו לספק ללוחמים אישפוז בצורה יותר ביתית וחמה ושתוכל גם לחזק את תפיסת הערך העצמי שלהם כלוחמים שמקבים יחס אוי בהתאם למה שהם נתנו עבור המדינה. אנו איננו פועלים מתוך אגף השיקום אלא רק רוצים לאפשר את תחילת המסע במספר אפשרויות בהתאם למצבו של הלוחם, מליווי צמוד ועזרה במטלות הבית, מאירוח בבתים מאזנים המיועדים להם, עד החזרה לתפקוד באופן מלא שיתרחש בתיאום איתנו רק אצל המלווים של אגף השיקום.

ישנה תפיסה חברתית לגביי פוסט טראומתיים, ובצדק, שהם בעלי גבורה, אך חווית האישפוז או הליווי הראשוני לחלוטין מוחקת את המשמעות מהכרתו של הלוחם. הוא נדרש להמתין ארוכות עד שמאפשרים לו שהייה במחרב מכיל או מוגן, במצבים קיצוניים המתנה של מספר שבועות היא ההבדל בין ניסיון אובדני לבין התחלה של חיבור החלקים הפגועים בנפשו. 

אנו מאמינים שהליווי הראשוני צריך להיות אינטימי, בעלותת נמוכה, בסיוע המותאם אישית. אם זה בענייני לוגיסטיקה ועזרה במטלות, בירוקרטיה, ליווי בכתיבת תצהיר הלחימה וכו׳. אנו לא מעוניינים בהמתנה להפניות, לתורים פנויים בעתיד הרחוק אנחנו מאמינים שהמלווים שיהוו את מרכז האחזקה והקידום של הלוחם בהכרה יכולים להיות פתח טוב לאותו ליווי בהמשך אותו מציע אגף השיקום. שוב, המלווים שלנו, כולם גם כן פוסט טראומתיים, עברו את התהליך ומתחייבים להעבירו בצורה הכי מכובדת שניתן בכדי לשמר אצל הלוחמים את הכבוד הראוי להם. התקפים פסיכוטיים פרט לעובדה שלצופה מהצד הם אגריסיבים ונורא מאיימים הם כשלעצמם אינם טראומתיים, לא במובן שהם נעימים או לא מצוי בהם סיכון, אלא שבזכות החזקה נכונה ומתן טיפול נכון בסביבה נעימה הלוחם גם יכול ללמוד על עצמו ועל הכניסה למצב פסיכוטי בסביבה בה וא אינו מרגיש מאוים, לכן, וזאת עדות ממספר לא נמוך של פוסט טראומתיים האירוע עצמו הוא אירוע כאוטי אך אינו שורט את הנפש במידה שאי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור.

אנו מציגים אפשרות זו מתוך ניסיון אישי, ואני מדבר בשם כל מלווים - ניתן להתגבר ולהסתכל אחרת על הטראומה. ניתן לתפקד ולשגשג, לאחר היכרות מעמיקה של המנגונים הפנימיים אותה הוא מפעילה אותה אימה, כחיל ורעד מהצב נוצרת תגובה בריאה. 

שמי עומר, יוזם העמותה, פוסט טראומתי מוכר למעלה מחמש שנים שנים, תחילה ההתקפים שלי היו מלווים בכניסה למצבים פסיכוטיים בעלי אופי אלים, כמובן, שמשום התחושה בה אתה מותקף אתה משחזר את אותה הסביבה הטראומתית. אנו לא מאמינים בחשיפה אל בראייה נכונה, לכן, איננו מטפלים. אנחנו נלווה ונסייע ללא כל אג׳נדה כזו או אחרת שעלולה ליצור בעיות. נהפוך הוא מטרתנו הוא לבצע מעקב ולאפשר ללוחם ליצור צוות שלם שמותאם לצרכיו, אני לדוגמה נאלצתי להפוך משכיר לאיש עסקים, נאצלתי לעבור תחום משום שאצלי הטראומה פועלת בעיקר בלילות ובהרבה ימים לאחר מכן אני נדרש למנוחה. כיום, אני מנהל שני עסקים משגשגים בזכות עזרה וסיוע שקיבלתי. ללוחם אחר דווקא הכיוון ההפוך יכול לתרום, יש הרבה ניואנסים בתוך הטראומה ואנחנו רוצים לבוא עם ידע שיהווה מכפלת כח בבחירת המטפלים מטעם אגך השיקום. 

ולסיכום, אנו רואים בחובתנו המוסרית לאשר לכל אדם שחווה לחימה להגיע לבחון את מצבו, אם או בלי יכולת כלכלית, הרווח אם נקרא לו ככה, מטרתו הוא לספק שכר בסיסי לצוותים המלווים והרפואיים ורובו בכדי לאפשר לאנשים לעבור אותו גם בחינם ולשלם עלות מועטה בדיעבד, רק לאחר שקיבל הכרה. לכן, אלו גם האנשים שחשוב לנו להעסיק, ברמת הטיפול וברמת הליווי חשוב לשמר קשר שמאפשר רצף טיפולי בין השלבים.

אנו מאמינים שטראומה מתבטאת בפנימיות האדם באופנים שונים, ולבסוף נראה ששיטות הטיפול עוזרות מעט משום שהמספרים לא יורדים, במיוחד לאחר אירועי השביעי באוקטובר. איננו מתיימרים להיות מטפלים אלא רק מדווחים, מבצעים מעקב בשיטות קונבצינליות ופשוטות שאינן נחשבות רפואיות, מעקב אחר דפוסי שינה, זיהוי של הגורמים המפעילים את המערכות של הלוחם, למעשה, לתת עוד ידע לגורמים המטפלים שיבצעו את עבדותם בצורה איכותית יותר. ואם נוכל ליצור מצב שהמלווה ההתחלתי בטרם ההכרה הוא גם המלווה לאחר ההכרה אנחנו נרוויח גם את תחושת הביתיות שירגיש הלוחם כאשר יהיה לו כתובת אחת לאורך כך הדרך.

העלויות, אינן גבוהות, מאד תלויות אדם ומצב אך מטרתנו היא לייצר זאת למען הקהל הרחב. אנו נתחיל בגיוס כספים, לצד תשלום סביר אותו ננסה לקזז ממקומות אחרים כך שנוכל לאפשר למערכת הלווי והטיפול לזרום יחד. אם זה שורה של עורכי דין המתמחים בטראומה, שיראו בערכינו ובצורך שלנו לתזרים שיאפשר את המשך הפרוייקט.

ולבסוף, אנחנו כן מוכרחים להתעסק בניהול כלכלי אז נירשם בחוק בהתאם לתיאור המדויק אותו אני נותנים אך כולו יהיה שקוף כאשר העדיפות העליונה היא לאפשר ללוחמים לשלם לעורך דין, גם בצורה כזו שיחזירו את כספם בעתיד כאשר יקבלו הכרה. 

אנו מאמינים בלב שלם, שניתן לחיות טוב ובסיפוק גם עם אירועים טראומתיים. ברמה האישית אני מאמין שאני דוגמה טובה לכך, אני נחשב ברמת נכות גבוה ואכן יש לי בעיה בתפקוד, בממוצע 6-7 לילות בחודש ישנם מצבים בהם אני לא מצליח לישון וביום שלאחר מכן אני מוכרח במנוחה. לכן, בניתי אורח חיים שמאפשר לי לקבל בסבלנות גם את הרגעים המתאגרים שעדיין תופסים אותי מפעם לפעם. ושוב, זהו תהליך אישי שנדרשת בו היכרות והתאמה מדוקית. 

אנחנו נתעדף באופן שקוף לוחמים אשר מוגדרים כבעלי סיכון לפגיעה עצמית, אנו נאפשר להם להגיע לבית שיהווה עיר מקלט שם הם יעברו איבחון פסיכיאטרי ורגשי אשר מטרתו הוא קודם לומר ללוחם - רואים אותך ואתה חשוב לנו. משם בעלי המקצוע שיעבדו אותי יעשו את עבודתם כאשר אין לחץ כלכלי מהצד של הלוחם.

על כן, אנו צריכים תקציבים ואנשים שרואים בבערך של החלמה כמה שיותר מוקדמת ערך חשוב. אנו מתעדים ליצור צוות קבוע, לפי הערכה שלנו בשלוש שנים הקרובות בהערכה יהיו מאה מקרים של נסיונות התאבדות. 

בתור טראומתים מחלימים, אנו רוצים לצמצם את המספר למינימום הניתן, וזאת על ידי הבנה, הקשבה, מתן מקום בטוח להיות אותנטי מבלי לחשוש. באמונה שלמה אנחנו תופסים את הטראומה כמנגון הנועד להגן, לצד זה שהוא פוגע באיכות החיים הוא תוצר בריא כשלומדים איך לראות ולהגיב לו בצורה נכונה ההרגשה ביחס אליו מאפשרת חופש תנועה רחב הרבה יותר, הן מבחינת הרווחה האישית והן מבחינת מימוש הפוטנציאל בחייו של הלוחם.